19/01/2024
בפרשת השבוע בא נקרא על המכות האחרונות שהקב"ה הכה את המצרים, ואת ההכנות ליציאה הגדולה של עם ישראל משיעבוד מצרים לחרות.
עניין מיוחד רואים אנו בעשרת המכות, שהרי יצורים רבים שימשו את שליחותם ע"י שנקמו במצרים, צפרדעים במכת צפרדע, החיות והבהמות במכת ערוב, הכנה במכת כינים, הכלבים שחרצו לשונם ולא נבחו בשעת יציאת עם ישראל ממצרים במכת בכורות, ואף אחד מהם, למעט הכלב שזכה למתנה מועטת, לקבל את הנבלות של עם ישראל "לכלב תשליכון אותו", לא זכו לתמורה כה מכובדת כמו של החמור, שזכה לפדיון פטר חמור, "וכל פטר חמור תפדה בשה".
ולכאורה מה נתייחד החמור משאר היצורים, אדרבה החמור לא עשה כלום חוץ מלשמש סבל לציוד של עם ישראל, ואילו שאר החיות והבהמות היו פעילים ממש במכות, הכו והציקו למצרים, ומדוע לא זכו לפחות למה שזכה החמור?
אלא שטמון כאן יסוד חשוב, מי שנושא בעול עם האחר מעלתו גדולה וחשובה ביותר, נכון שכולם עשו את שליחות הקב"ה, אבל הכנה והצפרדע והחיות האחרות סך הכל בצעו את שליחותם הטכנית להציק למצרים, ואילו החמור לא היה בגדר מציק אלא אדרבה הוא היה "נושא בעול חברו", ועל מעשה כזה של "נושא בעול חברו" אפילו שחמור זו חיה טמאה, ראוי היה להעניק לו מצווה חשובה זו של פדיון פטר חמור.
רואים אנו כמה חשוב להשתתף עם האחר, לעזור לו לישא את משאו, משא החיים האישי והכללי, לעזור לאחר בכל מה שהוא זקוק כדי להקל מעליו את משאו, אם בעזרה טכנית ואם בעזרה נפשית ומילולית, וע"י שנהיה בגדר "נושאין בעול חברנו", נזכה להיגאל כמו שנגאלו עם ישראל ביציאתם ממצרים, כל אחד ואחת לגאולה האישית לה הוא צריך, בבריאות, בפרנסה, בזוגיות, בחינוך הילדים, ובכל הישועות, מתוך אושר ושלווה ושפע של הצלחה. אמן.
לעילוי נשמת שומרון עידן ז"ל בן דניאל ומזל
שבת שלום ומבורך.