21/05/2026
פעם ראשונה שאני מעצב פרוכת לארון הקודש.
במהלך 20 השנים האחרונות כבר עיצבתי כמעט הכול: שלטי ענק על בניינים, קמפיינים בארץ ובעולם, פרסומות לטלוויזיה, ובעצם מה לא. אבל דווקא הפרוכת הזו, שנמצאת בבית כנסת אחד ברמת גן, מרגשת אותי יותר מאוד.
כשהרב עמיחי שוקרון פנה אליי וסיפר שיש תורם לפרוכת חדשה לבית הכנסת, עו״ד גיא בר-און, הוא ביקש בסך הכול שאעזור בייעוץ ובבחירת הדגם המתאים. עברתי על דוגמאות מכל מיני אתרים וספקים באינטרנט. ראיתי המון דברים יפים, אבל אף דוגמה לא הרגישה לי נכונה באמת. לא רציתי לבחור במשהו שיש לכולם, אלא ליצור משהו ייחודי, שיהיה תפור או יותר נכון, רקום בדיוק לבית הכנסת שלי, שאני כל כך אוהב.
לא תיארתי לעצמי איזו סאגה זו לעצב פרוכת.
אל העיצוב עצמו הגעתי די מהר. מיד ידעתי שבית המקדש יהיה המוטיב המרכזי. גם את הפסוק שמדבר על בית ה׳ ומשלב את המילה “מרום”, כיאה לבית הכנסת במרום נווה, מצאתי במהירות. הכנתי הדמיות, קיבלתי אישור זריז מהתורם וברכת הדרך מהרב.
האתגר האמיתי התחיל כשניסינו למצוא ספק שייצר את הפרוכת במיוחד בשבילנו.
התחלתי לחפש מקומות שמפיקים פרוכות. בהתחלה חיפשתי באינטרנט והרמתי טלפונים, ובשלב השני כבר מצאתי את עצמי בוחן פרוכות בבתי כנסת, שם גיליתי שבצד האחורי שלהן מופיעים שמות היצרנים. כל יצרן שקיבל את הפרזנטציה שהכנתי עם העיצוב וההדמיות ישר התלהב, וקיבלתי לא מעט מחמאות על העיצוב. מה שכן, לא תיארתי לעצמי שפרוכת היא מוצר כל כך יקר.
בסוף הגעתי אל אורטל מ”פעמון ורימון”. שם קיבלתי תשובות מקצועיות לכל השאלות, התעניינות כנה ורצון אמיתי להגיע לפרוכת המושלמת.
בשלב הזה, כשההבנה שלי בתהליך הייצור כבר הייתה עמוקה קצת יותר, הבנתי שיש מושג שנקרא “אפליקציות” ולא, לא של סמארטפון. הכוונה היא לחתיכות בד שונות שחתוכות לפי צורות, אותן תופרים עם קו מתאר (קונטור) ולאחר מכן רוקמים עליהן את הפרטים הקטנים.
נאלצתי לשוב אל שולחן השרטוט. (אין לי באמת שולחן שרטוט, זה פשוט נשמע הרבה יותר חמוד מ"לחזור למחשב").
ישבתי שעות על פוטושופ ואילוסטרייטור במטרה לפשט את העיצוב ככל הניתן: שהשטחים יהיו גדולים יותר, להגביל את מספר הצבעים שבשימוש, ולדייק את המידות, הגבהים והפרופורציות.
ואז התחילה ההתקפה מאיראן, והכול עבר להולד. בין ריצות למקלטים הפרוכת קצת נשכחה, אבל ברגע שחזרנו, ולו במעט, לשגרה, כבר בחרתי בדים לאפליקציות וקבעתי את צבע הקונטור הרקום סביבן.
כשהגיע קובי מ”פעמון ורימון” לבית הכנסת כדי לקחת מידות מדויקות, פטפטנו קצת וגילינו שיש לנו נושא משותף ומרגש במיוחד. קובי שירת במשך שנים בקבע פעיל במערך הגיור “נתיב” הצבאי, בעוד אני מלווה ומלמד מתגיירים מאז תחילת השנה ב"נתיב" האזרחי. וכך, בזמן שהוא לוקח מידות לפרוכת, החלפנו בינינו חוויות וסיפורים מרגשים.
לאחר מידול מורכב של הרוקם, ושבוע שלם שבו הפרוכת שהתה במכונת הרקמה והתפירה, אתמול בערב הסתיימה המלאכה.
אמש בשעה 23:30 בלילה הגיעו קובי ואורטל ישירות מהשומרון עם הפרוכת, שיצאה חמה-חמה מהמכונה. הם החזיקו אותה בידיהם בעדינות, כמו תינוקת מעורסלת.
התרגשתי מאוד לראות את הפרוכת תלויה לבסוף על ארון הקודש, ולגלות כיצד היא משתלבת בצורה מושלמת בצבעי הוויטרינות ועם ציורי החגים והשבטים שסביבה. זכיתי להיות הראשון בעולם שמנשק את הפרוכת הזו.
לראות את בית המקדש שיצרתי תלוי ב”מקדש מעט” שלנו, עשה לי חשק עז לזכות ולעצב משהו גם לבית המקדש השלישי, שייבנה במהרה בימינו.
חושבים שייתנו לי את הזכות? 🙏🏻
פעמון ורימון פרוכות ואמנות יהודית
