23/07/2026
הוא לא עושה דווקא.
הוא עושה הכול כדי להימנע מחרדה.
כשהילד מסרב ללכת לבית הספר, נמנע מחוגים וממפגשים חברתיים, מסתגר בחדר או מתפרץ בכל פעם שמבקשים ממנו להתמודד – קל לחשוב שהוא מפונק, עקשן או מחפש תשומת לב.
אבל במקרים רבים, מאחורי ההתנהגות הזאת מסתתר קושי רגשי אמיתי.
כדאי לשים לב אם הילד:
• נמנע מפעילויות שבעבר נהנה להשתתף בהן.
• מוותר מראש ואומר שהוא לא מסוגל או ש״זה גדול עליו״.
• מתקשה להיפרד מההורים או להישאר לבד.
• מחפש שוב ושוב אישור והרגעה.
• מתלונן על כאבי בטן, כאבי ראש או בחילות לפני בית הספר או מפגש חברתי.
• מתקשה להירדם או מבקש לישון עם ההורים.
• מתפרץ או כועס כשדורשים ממנו להתמודד.
• מסתגר ובורח למסכים כדי להימנע ממה שמעורר בו קושי.
לפעמים החרדה מתחבאת מאחורי הימנעות.
הילד לא תמיד יכול לבוא ולומר: ״אני חרד״. הוא לא בהכרח יודע לזהות ולהסביר במילים את מה שהוא מרגיש ולבקש עזרה.
אבל הוא כן יודע להימנע.
לא ללכת, לא להשתתף, לא להישאר לבד, לא לנסות, ולפעמים גם לכעוס ולהתפרץ כדי לברוח מההתמודדות.
ההימנעות מרגיעה אותו באותו הרגע, אבל לאורך זמן היא מחזקת את החרדה, פוגעת בביטחון העצמי ומצמצמת בהדרגה את עולמו. לעיתים גם המשפחה כולה מתחילה להתארגן סביב הפחדים שלו.
הילד לא בהכרח מפונק, עקשן או מחפש תשומת לב. הוא משתמש בדרך היחידה שהוא מכיר כדי להתרחק מהתחושה שמפחידה אותו.
כשמבינים מה מסתתר מאחורי ההתנהגות, אפשר להתחיל לעזור לו להתמודד, לחזק את תחושת המסוגלות ולהרחיב מחדש את עולמו.
סער שגיב
מטפל מוסמך בשיטת LiCBT
20 שנות ניסיון בהנחייה וטיפול במבוגרים, ילדים ונוער
050-8857876
