17/04/2025
"שדה הקרב יהפוך לשיבולים עוד תראה שנחזור ונגדל פה ילדים
שדה הקרב יהפוך לשיבולים, אנשים יפים ימשיכו לרקוד על השבילים,
יכתבו כאן עוד שירים ואלפי כלניות יכסו את הכתמים"
אסי סתיו, בביצוע אדר גולד
אני יהודה בר לב הבעלים של סיכות דש ומגוון מוצרי כפתור - PrintAll.
חלק ניכר מהעבודה שלנו מאז אוקטובר 2023 הוא לצערנו בהכנת סיכות ומוצרי הנצחה לחללי וחטופי ה 7 באוקטובר ומאז, אזרחים וחיילים כאחד.
לאחרונה "זכינו" בכבוד להכין סדרת מוצרים לשני "גיבורי בארי" – גיל וענבר בויום אותם ואת משפחתם המופלאה היתה לי ולמשפחתי הזכות להכיר בזמנים טובים הרבה יותר, זמנים שלצערנו כבר לא יחזרו.
הסיפור הנורא והמצמרר של גיל וענבר הוצנע, מטבע הדברים, בתוך שלל סיפורי הגבורה, האימה והרוע שמלווים אותנו מאז אותו יום נורא. וזה תמצית הסיפור:
גיל בויום יליד 1968 בן בארי נשוי לאיילת בת משפחת רביבו המקסימה משדרות, משפחה הכי ישראלית ויפה שאפשר לדמיין, לגיל ואיילת נולדו ארבעה ילדים ענבר הבכור נולד בשנת 2000 ואחריו לפי הסדר עומר, ענוג (הנסיכה) ועדי הצעיר. גיל היה אחד האנשים המעטים שהשקט שלהם שידר עוצמה מיוחדת, גם ענבר זכה לקבל את המתנה הזאת.
גיל עבד שנים רבות בגידולי השדה של בארי ובשנים האחרונות זכו לעבוד לצידו עובדי בית הדפוס המפואר של בארי, אחד מפלאי התעשייה הקיבוצית שם עבד גיל בתפקיד בכיר. כלוחם ותיק בשריון וצעיר לנצח השתלב רס"ר מיל גיל גם בכיתת הכוננות של בארי.
ענבר בויום הילד הרגיש, הצחקן והממושקף התגייס לצה"ל וכמובן שכדרכם של ישראלים רגישים הגיע לסיירת גולני משם השתחרר כלוחם חובש בצוות שהפך למשפחתו השנייה כמו שרק צוות לוחמים יכול להיות. אחרי הצבא התחיל לעבוד כמאבטח חמוש בקצא"א אשקלון.
ה 7.10 בבוקר תופס את גיל בבית, איילת ועדי אתו ועומר וענוג בדירות הצעירים שלהם.
ענבר מתגורר באותה תקופה אצל סבתו שמחה היקרה בשדרות הקרובה יותר למקום עבודתו. באותה שבת נוראית הוא מסיים משמרת לילה ב 6:00 בבוקר ונוסע לבית לחברתו יובל במושב מבועים הסמוך לנתיבות.
עם כניסת המחבלים לבארי גיל נפרד בחופזה מאיילת ועדי המסוגרים בממ"ד וקופץ לכיוון הנשקייה לפגוש את חברי כתת הכוננות, יש להזכיר שבאחת ההחלטות האומללות ערב האסון הוחלט להוציאו מבתי הלוחמים בכיתות הכוננות את הנשקים הארוכים. כבר בדרך לנשקייה גיל נורה ונפצע מאד קשה, מפונה למרפאת השיניים ששימשה כתאג"ד לעת מצוא.
ענבר שנמצא במבועים מקבל בשלב הראשון את ההודעות על חדירת המחבלים ממקום העבודה שלו ןמחליט לקפוץ ולסייע לחבריו להגן על המתקן עליו הם אמונים, זאת למרות שלא הוקפץ. די מהר מתברר גם לו שההתקפה האמיתית כבר החלה והיא בבית משפחתו וקיבוצו האהוב בארי. הוא נכנס לרכב ויוצא בטיסה לכיוון המתקן באשקלון במטרה לקחת נשק ולצאת להגן על הבית. בשעה 7.35 בערך ענבר היקר נתקל במארב מחבלים סמוך לצומת שער הנגב ומוצא שם את מותו. בצירוף מקרים מצמרר גם גיל נושם את נשימותיו האחרונות בדיוק באותן דקות, במרפאת השיניים בבארי.
גם הסיפור של שאר בני המשפחה בממ"דים לא היה פשוט אבל לאחר שעות הכאוס ובאיחור נוראי חולצו, לנסות ולאסוף את השברים.
איילת והמשפחה וגם הסבתא שמחה חיים היום בגני תקווה שם גם חיה אחותה של איילת, אפרת ומשפחתה. איילת מורה בתיכון המקומי, האח עומר שהיה חייל צעיר ב 7.10 הוא קצין בהנדסה קרבית, ענוג משרתת ביחידה מובחרת של חיל האויר ועדי הצעיר הוא תלמיד תיכון אהוב.
ענבר וגיל קבורים בחלקות צמודות בבית הקברות היפה שבסביון, קרוב למשפחתם הטובה אבל הכי רחוק שיש. השאירו זכרונות טובים לכל כך הרבה אנשים והלוואי שנהיה ראויים לכל אותם ששילמו ועדיין משלמים את המחירים הלא נתפסים האלה.
מוזמנים לבקר ולשתף את הסיפור המלא של גיל וענבר גיבורי בארי:
https://www.storyofmylife.co.il/p000336/
ומספר מילים לעניין מוצרי ההנצחה שאנחנו מציעים: הלב היה רוצה לתת הכל לכל אותם ששילמו בחיי וחירות יקיריהם וחבריהם. המציאות לא מאפשרת זאת ולכן אנחנו מציעים את המוצרים במחירי תחתית וגם בכמויות מינימליות עבור כל מי שמעוניין במוצרי ההנצחה שאנחנו עושים, מוזמנים לכתוב בווטסאפ ותיענו במהירות. ונאחל לכולנו זמנים הרבה, הרבה יותר טובים ושמחים.
