טווה במילים

07/10/2024

27/09/2023

כתבה בתחום הקולינרי.
האמת?
הרגשתי שאני טועמת כל מילה שנכתבה בהנאה רבה,
כאילו הייתי שם.

במסעדת קינג קונג בכרמיאל תיהנו ממוזיקה בועטת ועדכנית, מאווירה צעירה ולא מחייבת ופחות מדוקדקת עבור כל מי שמחפש תמורה קולינרית שווה לכל כיס ובעיקר לכל פה ראיתם פעם דג ...

30/06/2022

מילים לא ממש מספיקות כדי לתאר את ההתרגשות לקראת פתיחת שני מרחבים חינוכיים בבאר-שבע ואשדוד, לילדי פליטים מאוקראינה.

עדיין בחיפוש מואץ אחר איש/אשת צוות מוביל/ה לניהול המרחב באשדוד - מתנ"ס חרצית.

מרגישים שזה הזמן לעשות משהו טוב, עם הרבה נשמה?
אם יש לך את זה - חינוך, טיפול, הובלת גן, קייטנה, או כל ניסיון אחר רלוונטי,
מקומך איתנו.

פרוייקט עם לב ענק ובעיקר עם רצון טוב להעניק עוד ועוד.

בנוסף - נשמח למתנדבות/מתנדבים.

ליצירת קשר - חביבה רוטשילד,
נייד - 050-6278770

13/06/2022

טיולי הקיץ ממש כבר כאן.
בשוודיה מעולם לא הייתי, אבל כתבתי והמלצתי עליה כאילו כן...
מוזמנות ומוזמנים לחוות את הנופים ולנשום אוויר צח, באמצעות המילים שלי.

מילים שהן כמו קפה טוב בבוקר או מקבץ של משפטים המאפשרים שיטוט מהנה ברחבי תבל.

מולדת הוולוו, איקאה ולהקת אבבא משלבת בין מסורת נורדית עתיקה לקידמה ופיתוח מואץ. יש בה טבע נפלא וערים מרתקות, סיפורים על טרולים וסיכוי טוב לראות את הזוהר הצפוני. ברוכי...

15/04/2022

חג שמח:)

10/04/2022

חג שמח:)

הגיגים על משפחה, סגרים ומפגשים וירטואליים אנחנו למשל, נבחר להיות לבד הפעם, כי זה הכי ביחד שרק אפשר.

06/08/2021

שבוע ימים חיכיתי לרגע המכונן הזה. ליום שישי בבוקר, בו אוכל לממש את הפנטזיה הקולינארית שלי. קניית חלה מדוגמת לשבת.

לפני שבוע, קפצתי לחברה, ביום שישי בבוקר, לקפה. הבן שלה, שחזר לא מכבר מבני ברק, הציע לי לטעום מהחלה שזה עתה נחתה בביתם. השאר באמת שייך להסטוריה.

שבוע ימים חיכיתי ליום שישי בבוקר. אותו יום כמעט קדוש, בו אוכל לנסוע לבני ברק ולרכוש בהנאה חלה שתהיה רק שלי. לא ביס, או חתיכת פרוסה בעת ביקור חטוף במקום אחר. חלה שתהיה נחלתי הבלעדית בלבד.

קמתי היום בשעה חמש וחצי, לאחר שהוויז שעודכן כבר אתמול על תוכניותי לבוקר זה, העיד שזה יקח בדיוק עשר דקות להגיע למאפיה הנכספת.

התלבטתי מה ללבוש. בכל זאת, בני ברק לא מזדמנת לחיי כל יום.
החלטתי לכבד את עצמי ואת הסביבה ולכן לבשתי חולצה ארוכה, למרות שבחוץ כבר החל להתחמם.
האמת? בהתחלה בכלל חשבתי ללבוש שמלה, אבל הצורך לגהץ אותה בשעה כל כך מוקדמת, עזר לי לפסול על הסף את הרעיון, טרם התגבשותו לידי מימוש בפועל.

כפכפים? רחמנא ליצלן! שמישהו יראה את אצבעות רגלי? אי שם בבני ברק? לא ולא! אז נעלתי נעליים ויצאתי לדרכי, חסודה וצנועה.

הדרך הייתה מרתקת. מליון פניות וסמטאות צפופות. אברכים אצים רצים לבית הכנסת או חזרה הביתה (האמת, אין לי מושג מהן שעות התפילה). כוללים, מכולות פתוחות, חיים שלמים.

הגעתי. אין ספור סוגי חלות. כאלו שמספיקות לאדם בודד ואחרות העשויות להאכיל משפחה ברוכת ילדים וכשרונות. התלבטות לא פשוטה בכלל, לבחור.

פניתי למוכר האדיב ושאלתי איפה אפשר למצא את החמין, עליו קראתי בשקיקה, עת גלשתי באתר של המאפייה. כל כך רציתי טשולנט כמו של פעם. כזה עם ניחוח יהודי ונשמה יתרה.

אפילו שמעתי ברקע את צלילי הכינור, המעיד יותר מהכל שמדובר כאן ביהדות שהיא במיטבה. אמא שלי הרי גדלה במשפחה חרדית ומבחינתי, הבוקר הזה, היווה בהחלט הגשמה של חלום ישן. רצון להשתייך, להעמיק פנימה לתוך השורשים, להתחבר למסורת המשפחתית.

"החמין נגמר כבר בשלש לפנות בוקר". אמר לי המוכר החביב. "הוא מוכן תמיד ביום חמישי בשעה 1200 בצהרים".
"מה? אין יותר חמין??????" שאלתי כלא מאמינה. ומייד נזכרתי שהתשובה כבר נאמרה לי.

הסתובבתי במאפיה מוכת יגון ובכל זאת נתמלאתי תקווה.
מייד חשבתי על פרוסת החלה, מרוחה בשכבה דקה של חמאה.
טעם גן עדן. באמת.

בשבוע הבא, אם ירצה השם, אקפוץ לשם ביום חמישי, כדי לנסות ולהתחבר שוב למוטיבים היהודיים שפספסתי במהלך השנים.

שבת שלום.

ולך, לונה כחלון , תודה על הזכות להתוודע לחלה עם טעם אלוהי.