04/09/2026
יש רגעים באירוע שאתה יודע שלא תכננת, אי אפשר לביים, ואי אפשר להסביר.
רגע שבו אולם שלם משתתק, הזמן כאילו נעצר, ואדם אחד עומד על הבמה ומביא איתו אמת שאי אפשר להישאר אדישים אליה.
אתמול זה היית אתה, נדב יעיש.
חבר יקר שלי,
אתה אחד הלוחמים הגדולים שהכרתי במדינה הזאת. לא רק בגלל מה שעשית בשדה הקרב, אלא בעיקר בגלל מה שאתה בוחר לעשות עם הסיפור שלך מאז.
אתמול הבאת את כל כולך לבמה.
בסיפור. בשיר. במשחק. בכאב. בעוצמה. באמת שלך.
עמדת מול קהל שלם ונתת לכולם להיכנס לרגע אחד לעולם שלך. להקשיב, להרגיש, להבין ובעיקר להיות נוכחים איתך.
והם היו.
כולם.
וזה בדיוק הכוח שלך.
לקחת את מה שעברת ולהפוך אותו לקול.
לקחת כאב ולהפוך אותו לשליחות.
ולבחור פעם אחר פעם להשתמש בסיפור שלך כדי לפתוח דלת גם עבור לוחמים ולוחמות שעדיין לא מצליחים לספר את שלהם.
תודה על הרוח שאתה מביא איתך.
על האמונה בי, בנו ובעשייה שלנו.
על החברות, האמון והדרך המשותפת שלנו לתת מקום וקול לאנשים שמאחורי המדים והסיפורים.
ואתמול, כשהסתכלתי עליך על הבמה, ידעתי שעכשיו נפתח עוד פרק בדרך שלנו.
פרק גדול יותר, עמוק יותר ומשמעותי יותר.
יש לנו עוד כל כך הרבה לעשות יחד.
תודה שאתה מביא את כל כולך, בכל פעם מחדש.
אוהבת אותך ממש, חבר יקר ומיוחד שלי
