02/09/2020
לפעמים צריך פשוט לשבת ולחכות להזדמנות
בתוך שבועות ספורים הפך בני גנץ לדמות אהובה במיוחד ברחוב החרדי. זו לא הפעם הראשונה שפוליטיקאי שהתחיל כדמות שנואה הפך לפופולרי (או להפך), אבל יש משהו שונה במקרה של גנץ, משהו שניתן וכדאי ללמוד ממנו.
את הקריירה הפוליטית שלו התחיל בני גנץ ברחוב החרדי כ-דמות ספק מזולזלת, ספק שנואה וכנראה שילוב של שני המאפיינים יחד. האשימו אותו בשנאת חרדים, לעגו למסוגלות שלו, תקפו את הקמפיין שלו. אבל הוא? שמע את הכל והבליג.
לא שיחק ברוגז. לא ניסה להניע מהלכים מתוחכמים מאחורי הקלעים. לא שכר יועצים ודוברים שיסייעו להנמיך את הלהבות. בטח שלא יזם התגרות. כלום. הוא המשיך כל התקופה בשלו ונמנע מכל כניסה לשטחי האש שהכשירו עבורו הפוליטיקאים ואנשי התקשורת החרדים.
בינתיים הוקמה ממשלת אחדות בה מכהן גץ כשר ביטחון וראש הממשלה החליפי. תפקיד שר הביטחון נועד מבחינתו של גנץ לחזק את הדימוי הביטחוני שלו, דימוי דרכו הוא יוכל לגלוש בטבעיות לתפקיד ראש הממשלה. יחד עם זאת, התפקיד טומן בחובו קונקשן רציף מול הציבור החרדי והנציגים החרדים בעיקר בסוגיית חוק הגיוס.
הנקודה הזו הייתה התחנה הראשונה בהליך "השיקום" התדמיתי של גנץ. הנציגים החרדים נחשפו לפוליטיקאי רגיש, מתחשב, שמחפש לפתור פלונטרים ולא לרוץ איתם לתקשורת. בקיצור, מישהו לעשות איתו עסקים. אלא שכל זה לא חלחל לשטח, שם גנץ נשאר באותו הסטטוס שליווה אותו מאז כניסתו לחיים הפוליטיים.
ואז באה הקורונה. יותר מדויק: הגל השני של הקורונה. גנץ, בשבתו כשר ביטחון, מצא את עצמו ממוקם בדיוק על התפר שבין הציבור החרדי לרשויות. מהר מאוד הוא הבין שזו שעת הכושר שלו לעבוד מול השטח החרדי. להתחבר אליו. לגעת בו באופן בלתי אמצעי.
גנץ כמו גנץ, לקח את העניין באופן אישי, למד אותו ביסודיות – והתחיל לעבוד. בעזרתה של חברת מפלגתו, שרת התפוצות עומר ינקלביץ, עבר גנץ בין הרשויות המקומיות, נועד עם כל הגורמים המוסמכים, הגיע להבנות סביב כל הסוגיות שעל הפרק – בדגש על הפינוי למלוניות והסיוע של הצבא לרשויות אדומות – ובעיקר דאג ליישום של כל זה.
התוצאה: בתוך שבועות ספורים הפך גנץ מבחינת החרדים "לאיש הטוב" של הקורונה, דימוי שהתעצם דווקא לאור הטענות שנשמעות – בצדק או שלא – כלפי בעלי התפקידים האחרים שאמונים על המאבק בנגיף.
מה שהופך את הסיפור הזה למעניין במיוחד זה לא התפקוד של גנץ במשבר הקורונה אלא הבחירה שלו להימנע עד אליו מפעולה אקטיבית בכל מה שקשור לחרדים. כמו שציינו, הוא לא תקף ולא חיבק. לא יזם ולא נסוג. הוא פשוט בחר להתנהל כמי שהעניין אינו נוגע אליו. הוא מתמקד בעשיה שלו תוך התעלמות מרעשי הרקע, והחרדים? ההזדמנות לתיקון מולם עוד תגיע.
והיא הגיעה.
צילום: Roman Yanushevsky
