14/01/2026
אז ביטלתי את החתונה.
שבועיים (!!) לפני התאריך.
מיותר לציין שכבר הכול היה מוכן. אולם. תזמורת. צלם. שמלה. מצאנו דירה.
למה ביטלתי?
כי האדון חשב שהוא יכול להרים עליי יד.
שלא תטעו, אנחנו דוסים, שומרים נגיעה, לא הייתה פעם אחת שנגענו אחד בשני.
אבל פתאום, ברגע של לחץ ההכנות, הוא הרים את הקול, צעק ואז העיף לי סטירה מצלצלת.
כן, אתם שומעים נכון.
יצא המרצע מן השק.
כן, ההוא שבוגר ישיבת הסדר נחשקת, למדן רציני, אינטיליגנט, זה ש"שמו הולך לפניו"...
מה אני אגיד לכם... כליל המעלות.
ברגע של כעס אחד הוא גילה את פרצופו האמיתי.
להגיד לכם שאני שמחה באיזשהו מקום? ברור. מסתבר שניצלתי.
אבל לספר לכם מה עובר על המשפחה שלי עכשיו כשביטלתי את הכול? אפילו לא אתחיל.
רק אגיד לכם שאני מפורקת, זקוקה לטיפול, לכדור טוב שאולי ירדים אותי לנצח נצחים.
כי במקום שיעטפו אותי אני מרגישה שאני הפדיחה של המשפחה עכשיו.
כאילו אני אשמה, כן? הנפש שלי מרוסקת לרסיסים, רע לי ברמה הכי קשה שיש. אני רוצה להיעלם מהעולם.
לא סתם בחרתי לכתוב את הווידוי הזה. יש פה מסר עצום.
אם את, דקה לפני החתונה, מרגישה שמי שבחרת לך לבעל לא יודע לשלוט בעצמו בעיתות משבר, ויש סיכוי אפילו קלוש ביותר שירים עלייך את היד - קומי ותבטלי את הכול.
תעשי סטופ.
לא משנה כמה כסף הוצאת עד כה.
נראה לי שזה מעשה הגיוני במקום להיות אישה מוכה מיום אחרי החתונה ולנצח נצחים.
ועליי? אשמח שתתפללו שאצליח לשקם את עצמי וכן להקים בית ביום מן הימים.
אולי מתישהו אחזור להאמין באהבה.
Avinoam Hersh
