הראלה הלוי - תקשורת רפואית

28/05/2026

הזדמנות פז לארגון שפונה לבני הגיל השלישי.

אתמול, הבת שלי ואני יצאנו לקניון רננים להחליף משהו שקנינו. חנינו ממש מול הקניון, חצינו את הכביש, ובזמן שאנחנו מקשקשות לנו, הגיעה לכיוון שלנו אישה עם הליכון והמון שקיות, ושאלה : Do you speak English. מיד עניתי שכמובן ושאלתי מה היא צריכה. היא הייתה מבולבלת ולחוצה שלא תגיע לבריתה של הנינה שלה, היא קנתה המון מתנות והיא לא מוצאת מונית הביתה, והיא כמעט נפלה ולא מרשים לה ליפול יותר ו…קיבלתי כל כך הרבה מידע בשנייה. ניסיתי לעזור לה עם מונית, אבל מנהל התחנה היה שירותי כמו תפוח אדמה מקומט. בקיצור, אמרתי לה שתחכה עם הבת שלי כדי שאביא את האוטו ואקח אותה הביתה. כפר דיור מוגן במרחק נסיעה של 18 דקות בסה״כ מרעננה. היא דיברה כל הדרך וסיפרה על הפחד שלה ליפול, על הניתוחים ועל הנכדים, ובכל דקה בערך שאלה איך תוכל לשלם לי. אמרתי לה שבזה שהיא נתנה לי לעזור לה, זה תשלום מספיק בשבילי. הורדנו אותה בדירה שלה, היא הודתה לנו ולא נתנה לנו ללכת לפני שנעשה סלפי כדי שתשלח לחברות. וכשחזרנו לאוטו הרגשתי שזכיתי בפרס. אני עדיין לא מבינה איך לעזור לאנשים ממלא באנרגיה ומספק יותר מכל תמורה חומרית אחרת.

בעבודה היום יומית שלי אני מלווה בעיקר חברות פארמה, ולפעמים מרכזים רפואיים, במיפוי מסעות מטופל ובתובנות שאפשר להוציא מהמפות האלה - אילו כלי הסברה כדאי להכין, איך נכון להעלות מודעות ובאילו ערוצים, ואני כותבת. כותבת המון.

אבל זה לא סוד שיש קהלים שלא מקבלים מענה, במיוחד הגיל השלישי. לא כי חסר מידע או צורך, והאמת היא שגם לא תקציב. הסיבות מגוונות, ויש להודות שהם לפעמים גם קצת מצערות. הרי, רובינו נגיע לגיל הזה, הרבה לפני שנספיק להבין איך הזמן טס.

אחרי 25 שנים בתחום, ויותר מ-60 מוצרים שליוויתי, אני יודעת כמעט בוודאות שהסיכוי שארגון יבחר להפיק חומרי הסברה לגיל השלישי הוא נמוך. למרות שגם הם נוטלים תרופות שצעירים נוטלים, וזקוקים לטיפול שגם צעירים עוברים, ולמרות שכל כך הרבה מהם מבולבלים, התרגלו לעובדה שהם לא יבינו או לא ידעו, או פשוט שקעו בפחד הזה מ״להזדקן״.

אז נחזור לפרס שזכיתי בו אתמול.
מכיוון שאני אוהבת לזכות בפרסים, החלטתי לפנות אליכם, חבריי, עוקביי ומכריי בפייסבוק. אני רוצה להעניק פרויקט פרו-בונו לארגון אחד שרוצה לתת מידע טוב יותר לאנשים מבוגרים על הנושאים שקשורים לבריאות שלהם ולאיכות החיים שלהם.

איזה סוג ארגון?
דיור מוגן, קופת חולים, או כל גוף אחר בתחום הבריאות - התנאי: שהקהל שלו הוא בני הגיל השלישי

מה אתן לכם?
אתם תבחרו נושא אחד שחשוב לכם להסביר טוב יותר, ואני אבנה תוכנית קצרה ואכתוב את חומרי ההסברה

במה תזכו?
בכלים וחומרי הסברה ברורים, אנושיים ומקצועיים, ברמה הגבוהה ביותר שתוכלו לבקש, ובעיקר - הזדמנות לתת לקהל שלכם יותר הבנה ובטחון, ואולי להקטין קצת את הפחד שלהם.

במה אני אזכה?
בפרס שלי - הזדמנות להגיע לקהל שזקוק מאוד להסברה טובה, אבל לעיתים רחוקות מקבל אותה.

אם אתם שייכים לארגון כזה, ותרצו לייצר יחד הסברה טובה יותר, כתבו לי בפרטי.

הראלה

*הצעה זו אינה פרסומת, רק הצעה לעשות פרויקט חד-פעמי יחד והזדמנות לעשות טוב לאנשים שאנחנו נהיה בעוד כמה שנים.

20/04/2026

אלצהיימר.

ההתמודדות עם המחלה האיומה הזו מתחילה הרבה לפני שמתחילים לדבר עליה.

אני עובדת עם הרבה חברות על התקשורת השיווקית שלהם, אבל לפעמים הפרויקטים הם מרגשים בצורה יוצאת דופן. במיוחד כשמדובר במחלה שפוגעת בכל כך הרבה אנשים בעולם הזה, גם באדם קרוב אלי שאני אוהבת אהבת נפש.

האתר החדש על אלצהיימר הוא חלק מתוכנית תקשורת שיווקית רחבה. התכנון שלו וההבנה מה קהלי היעד השונים צריכים היו אתגר מרתק, והם אלה שהביאו ליצירת כלים שונים לאקו-סיסטם שלם, כזה שמדבר לקהלים שונים, בנקודות שונות במסע. האתר שעלה לאוויר פונה:
• קהל רחב שנמצא לפני אבחנה ומנסה להבין אם מה שהוא רואה הוא “נורמלי”
• למטופלים אחרי אבחנה, שמתחילים להתמודד עם המשמעות והטיפוליפ שקיימים
• בני משפחה שמחפשים תשובות
• ורופאים, שזקוקים למידע מותאם להכוונה

לא הסתפקתי ברשימות מכולת - היה לי חשוב לעשות הבחנה ברורה בין שינויים קוגניטיביים שקשורים לגיל לבין סימנים שמצדיקים בירור.
להסביר אילו תרופות קיימות ולפרט מה התפקיד של כל סוג. להסביר למה זה קורה ומה אפשר לעשות (הרבה שנים לפני) כדי לנסות להפחית את הסיכון למחלה. האתר מפנה להעמקה, מרחיב לפי צורך, ובעיקר—מנסה לייצר בהירות במקום שבו בדרך כלל יש דחייה או הימנעות.

הבעיה בתחום הבריאות היא לא חוסר מידע - מזה יש המון. האתגר הוא לתת את מה שחסר לאנשים, להיות רלוונטיים, לעזור ולהשפיע - על הקהל שקורא ועל הצד העסקי.
זו בעיניי העבודה האמיתית בתקשורת שיווקית רפואית—לא רק להסביר מחלה, אלא לזהות את הרגעים שבהם מידע יכול לשנות מסלול.

#אלצהיימר #ליליישראל

קישור לאתר בתגובות

13/02/2026

מה עם הזקנים?
באמת אני שואלת, מה איתם?
יש לנו רפואה של כולם (18-120), רפואת ילדים, ואז יש לנו גריאטריה. אבל ברוב חומרי ההסברה שאליהם אני נחשפת (וזה הרבה) אין התייחסות לגיל השלישי, ואני תוהה למה חסר לאימא שלי ולאבא שלי, ובכלל לבני גילם, כל כך הרבה מידע. דווקא המידע לקבוצה הענקית הזו של אוכלוסיה, שמתקשה יותר, מבולבלת יותר, וצריכה הרבה יותר שירותים רפואיים ותרופות, ולמטפלים העיקריים שלהם (שזה בדרך כלל אנחנו, רוב קהל היעד כאן בלינקדאין) נשאר אי שם ב-2002.

בריאות נשים הפכה לאחת השיחות המדוברות בשנתיים האחרונות עם מאות מיליוני שיחות ברשתות החברתיות (נתון אמיתי!). בריאות נשים הפכה לדלת הכניסה של חברות פארמה להגיע לקהל היעד שלהן, ואף חברה לא יכולה יותר להתעלם מההפרדה הזו. והפער - מתחיל להצטצמם.
וכל זה קרה בגלל שאנחנו מדברות על זה.

אבל מי ידבר בשם הגיל מהשלישי? יש מעט מאוד וקולם כמעט לא נשמע. הפער שיש בין כמות האנשים שצריכים מידע לכמות ואיכות המידע שקיימת למבוגרים יותר, הוא עצום. וזה מעלה הרבה שאלות. הרי ברי המזל ביננו (והם רבים יותר מאלה שלא) מגיעים לזקנה, ואז רובם ממשיכים להיות מטופלים עד סוף ימיהם. הרבה מהזקנים לא מבינים מה הם מקבלים ולמה, איך להתנהל בסבך המערכת, מה לבקש, למי לפנות, איך כדאי ומתי ליטול את התרופה ואיך בכלל לרכוש אותה, מה הבדיקות שהם עוברים ואיך להתמודד טוב יותר עם המחלה. אבל באופן מעשי הם יכולים להבין ולדעת יותר, אם רק יקבלו את המידע, ובצורה מתאימה. ומה עוד - הסברה טובה יכולה גם להפחית עומס על המערכת.

דרושים רק שני דברים:
✅שאנחנו, אלה שאחראיים על לייצר מידע ולתכנן חומרי הסברה, ואלה שאחראיים על הטיפול, נבין את הקושי שלהם להבין, מה חסר להם. מנת המשכל שלהם לא ירדה, הם פשוט דור שהגיע קצת לפנינו עם קצב חיים שונה משלנו, ולכן הצרכים והציפיות שלהם ממידע שונים.
✅שלא נתעלם מזקנה.

07/01/2026

30/12/2025

סוף סוף הספר נחת על שולחני ☺️.
עוד פרויקט משמעותי שאני שמחה וגאה להיות חלק ממנו. הפעם הייתה לי הזכות לערוך את המהדורה השנייה של ספר חשוב ומשמעותי, המוקדש לזכרו של פרופ’ פסח שוורצמן ז״ל.
#הפקולטהלמדעיהבריאות של #אוניברסיטתבן-גוריון.

11/11/2025

**סוף שנה ואתם מתכננים את הקמפיין הבא**
אבל עצרו, לא מספיק שרק תתנו מידע כללי על מחלה.

הבריאות שלנו היא כנראה הדבר הכי מורכב שיש בעולם הזה. חוץ מאהבה (למרות שהיא יכולה להיות גם פשוטה). אלפי מחלות, רבבות מצבים רפואיים, מיליוני מיחושים, וכולם גורמים לתחושה אחת משותפת - פחד.
שזה לא יעבור
שזה יחמיר
שזה יחזור
שידעו
שלא ידעו
שזה יגביל
שזה יכאיב
שזה יעצור את מה שהתחלנו
שלא נצליח להתחיל את מה שרצינו
שזה ישנה אותנו
שזה ישנה את התוכניות והחלומות
שזה משהו אחר
שזה העתיד
שהכל יעצור
שנמות

הפחד הזה הוא ענק וכשלא מרגישים טוב הוא כמו שמיכה דוקרת שמונחת על כל מה שקורה כרגע.

אם כבר אובחנו, נרצה לדעת מה לעשות עכשיו. למי לפנות, איך להקל, אילו תרופות יכולות לעזור לנו, מה לאכול ומה לא, והאם זה בכלל משנה? מה לעשות כשכואב, מה לעשות כשרגוע, ואיזו עזרה אני יכולה לקבל, ו...טוב, כבר אמרתי שזה מורכב.

בתוך המסע הזה שכל אחד ואחת מאיתנו עוברים במוקדם או במאוחר, למצוא את המידע שאנחנו מחפשים יכול לעזור אם נמצא אותו בנקודת הזמן הנכונה ובערוץ הנכון. במיוחד אם הוא יענה על השאלות שלנו ולא רק מה ״שנבדק במחקרים״. יש עצות אנקדוטליות ששוות זהב ויש עומק שאפשר לקבל רק מניסון של מי שהיה או היתה שם. דרושה כאן פתיחות מכל מי שנותן שירותי בריאות ועבודה משותפת. בין צוותים רפואיים, עמותות, בתי חולים וחברות מסחריות. לא כדי שיסבירו יותר על המחלה, אלא כדי שאנחנו נפחד פחות. אפילו אם רק קצת.

איך מתחילים? בזה שקראתם את הפוסט הזה. משהו קצת יפתח והשינוי לאט לאט יבוא. אני כבר התחלתי עם כתיבה קצת אחרת ומחקר מעמיק כדי שהמידע לא יהיה ״עוד מאותו דבר״. מה לדעתכם תוכלו אתם לעשות כדי לשנות את המצב?

12/09/2025

גנריקה יכולה להיות פתרון נהדר. אבל כשאנחנו מפיקים חומרי הסברה גנריים, זה כבר פחות מומלץ. זה מתפספס, משעמם ולרוב - חסר ערך. אחת הדרכים לייצר דברים חדשים ומיוחדים יותר זה לקבל השראה מדברים שאחרים כבר עשו והיו מוצלחים, ולתת להם את הספין שלכם. אספתי מהפרויקטים שהפקתי לאחרונה, אולי תקבלו את הרעיון הבא שלכם כאן.

(תמצאו את הקישור בתגובות)

16/07/2025

אתמול יצאתי לטייל עם הכלבה שלי. למרות שרק 7 בבוקר החום כבר המיס והשמש יוקדת. ואז עברה לידינו אישה שמיהרה לצד השני של הרחוב, היא הייתה ממש מתוקתקת, עם שיער קצר מגניב כזה. בטח הייתה בדרך לפגישה חשובה. ואז, אני רואה אותה נכנסת לאוטו שלה שחנה בחניית נכים. ״מה זה?״ חשבתי לי. ״היא לא נראית חולה או עם איזושהי מוגבלות! מה היא חונה בחניית נכים?״

ואז עצרתי את המחשבה הזו.

סיכוי גבוה שיש לה מצב רפואי שאי אפשר אפילו לראות בלי מיקרוסקופ. מה שנקרא, מחלה בלתי נראית, או שקופה. המחלות האלה, שנקראות שקופות, פוגעות במיליוני אנשים בעולם – גברים ונשים. אנשים שמתמודדים עם מצב נפשי או גופני שמגביל את התנועה שלהם, את החושים, את התפקוד, או יכולת כלשהי. ורק חלק קטן מאותם מיליוני אנשים צריכים או יכולים להיעזר במשהו כדי ללכת או לעמוד. מה שאומר – אצל הרבה מאוד אנשים המוגבלות היא בלתי נראית.

מחלה שקופה הפכה קצת למילת באזז אבל המשמעות האמיתית אינה שלא ״שמים עלינו״. מחלות שקופות כוללות רשימה ארוכה מאוד של מחלות, החל מהמצבים הכי שכיחים למצבים נדירים. קל לדמיין איך אנשים עם אי ספיקת לב, סרטן, סוכרת, דיכאון, דמנציה, יעברו מתחת לרדאר אפילו שהם סובלים מכאבים משתקים, פגיעה עצבית, מתקשים לחשוב או לזכור, או אפילו – לעמוד. אבל גם המצבים היותר מעורפלים, שיש להם תסמינים שבאים והולכים, כמו מחלות מעי, טרשת נפוצה, זאבת, פיברומיאלגיה, אנדומטריוזיס, דלקת מפרקים (שאגב, רובן משפיעות יותר על נשים מגברים), גם כן נכללות ברשימה.

כטבעה של כל מילה בלקסיקון – אם לא משתמשים במילים בצורה נכונה, הן יכולות לקבל משמעות אחרת, להסביר נכון או לבלבל, לקדם תפיסה או אפילו לגרום להתנגדות. המשמעות של מחלה שקופה היא לא שאנחנו שקופים ושקופות מול רופאים, אלא שהמחלה בלתי נראית מול מי שפוגש אותנו, מה שאומר שזה האנשים ברחוב, בעבודה, במשרדי ממשלה, וגם – רופאים ורופאות.

מאות אלפי אנשים מסתובבים עם מצב רפואי שמשפיע על כל היבט בחיים שלהם. הרבה פעמים אנשים יראו לנו חולים רק אחרי שיקבלו שבץ, ירזו מהסרטן או יסבלו מאנמיה חמורה בגלל מחלת דם. אז רוב המחלות – הן שקופות, אלא אם אנשים בוחרים לדבר עליהם.
השיח על מחלות עבר שינוי של 180 מעלות ואין להשוות לדרך שבה דיברו על מחלות אפילו לפני 5 שנים. מה שהשתנה בעיקר זה שהשיח הוא כבר רב משתתפים. מי שסובל מאותם מצבים מדבר, מי שחיה את זה יום יום – משתפת, וחברות וגופים שקשורים לבריאות – גם כן, ממשיכים במאמצים להעלות מודעות.

בשיח הזה על בריאות קיים גבול דק בין העלאת מודעות למחלה ללנסות לקדם טיפול או בדיקה. זה הריקוד העדין שבין הסברה להפחדה, שבין נאום לאמפטיה, שבין ערך אנציקלופדי למידע שנותן ערך נוסף. ויותר מזה, כולנו כחברה מרוויחים כשהשיח סביב בריאות הופך לאותנטי יותר. בלי הפחדות (״אם לא תטפלו, זה יחמיר!״, ״מצב רפואי מוגדר כעת כמחלה, אתם חייבים לטפל!״, ״אלפי נשים מאובחנות בכל שנה! אולי גם לך יש?״ ועוד שלל שכאלה). כשקיימת הבנה מה מצב רפואי עושה לנפש, לרוח ולגוף של אנשים, אפשר להעניק למי שצריך כיווני מחשבה חדשים – איך לבדוק, למי לפנות, למה זה קורה... ולמי שכבר חי עם זה – שידע, שהוא לא יחיד, והיא לא היחידה, ואנשים חיים לצד המחלה, ואנחנו כאן לתת לכם קצת רעיונות איך אפשר לחיות עם זה.

בתמונה – אישה אמיצה מאוד. אולי הכי אמיצה שראיתי בשנים האחרונות. לי לא היה אומץ, אבל אולי כי זה לא היה 2025

22/05/2025

יש כמה כלי הסברה שהפכו בשנים האחרונות לחביבי הקהל. הנה לכם קצת מודיעין עסקי😉

21/04/2025

האם השמנה היא באמת מחלה? 🤔


נראה שהוויכוח בשאלה זו נרגע ברגע שה-WHO והנציבות האירופאית הכירו בכך שהשמנת יתר היא מחלה. ועדיין, מחוץ למרפאה, רבים עדיין מתייחסים ל״השמנת יתר״ כתווית למשקל עודף, שהרבה פעמים נמדד על ידי BMI. תווית שהציתה הרבה מחלוקות ובלבול.

פילוסופית, להשמנת יתר יש שתי הגדרות. אחת, כמחלה פיסיולוגית הגורמת לתפקוד לקוי במטבוליזם, ברקמות שומן ובוויסות תזונתי. השניה, כקטגוריית BMI שמסמנת שיש עודף שומן בגוף, שלא בהכרח מצביע על מחלה.

הדבר שמטריד יותר הוא שרוב הציבור לא לגמרי מבין את ההבחנה הזו בשל השימוש השכיח ב״השמנת יתר״ כשרוצים לתאר עודף משקל, דבר שיכול לתרום לסטיגמות ולחוסר ההבנה.

עם כל ההייפ סביב השמנה והבלוקבאסטרים שעושים כותרות, נראה שזה זמן מצוין לחשוב שוב על הטרמינולוגיה כך שתשקף בצורה טובה יותר את המורכבות הביולוגית של השמנה. בתור התחלה, צריך להפריד בצורה ברורה בין המחלה לקטגוריית BMI.

התובנות האלה מבוססות על מאמר מצוין שפורסם במגזין Obesity. זה סיפור מקרה שממחיש עד כמה המילים שבהן אנחנו משתמשים עדינות וקריטיות, ועד כמה אסטרטגיות הפחדה יכולות ליצור ספירלה שקשה מאוד לצאת ממנה. חוץ מזה שאנחנו מסתכנים בכך שאנשים לא יבינו את המהות של השמנה, אנחנו גם מוסיפים עצים למדורת הסקפטיות כלפי גופי בריאות וחברות פארמה, שהולכת וגדלה משנה לשנה. אפשר להקטין אותה, ואפשר לשפר את הבריאות של הציבור – אם רק נשתמש נכון בכלי המדהים הזה שנקרא ״מילים״.