20/12/2022
חנוכה היום ואיך אפשר בלי פוסט על מאפים.
מצד שני צרפת, הלא היא בירת הבגטים העולמית, הפסידה, שזאת עוד סיבה למסיבה מלאה פחמימות.
אומרים שסֻופֵרים ממקמים את המאפיות שלהם בבפנים של המתחם כדי שהריח ימשוך אותנו פנימה. זה מה שחשבנו כשהגענו לעדן הגליל, רשת מאפיות בצפון. אחרת איזו סיבה הגיונית יש לנסוע עד לקרית שמונה? אז נסענו בעקבות הריח שמשך אותנו פנימה לחלל ענק מלא בצקים, עוגות ועוד מגדניות.
השאלה השניה ששאלנו את לישי, מנהל הרשת, היתה היא איך הוא כזה רזה. השאלה הראשונה היתה ״איזו עדה זה לישי?״, אבל ככה אבא שלו קרא לו מסתבר. ואם כבר דיברנו על אבא של לישי, שלפני המון שנים לקח תנור ומחסן ומשאית ישנה וקרא לזה ״מאפיה״, עד שהפך לאחד הספקים הבלעדיים של צה״ל בצפון. המורשת הפכה לרשת והיום ממוקמת בנקודות שונות וטעימות ברחבי הגליל.
ניגשנו לתהליך המיתוג. בתור התחלה טעמנו הכל (אוריאל ביקש להוסיף:) בדגש על הגביניות. אנחנו מתים על גביניות.
אתגר מספר 1:
הנראות מיושנת ולא אומרת כלום. היא כמעט בלתי נראית. יש לה סיפור שלם ונראה שהיא נרדמה באמצע.
אתגר מספר 2:
אין טעם במיתוג. כאילו בטח שיש, מיתוג זה חשוב,
פשוט מיתוג של מאפיה צריכים לטעום. ולהריח. ואת זה אין.
אתגר מספר 3:
לישי אמר שחייב להשתמש בסגול. זתאמרת ככה הרב שלו אמר. זאת סגולה להצלחה. רק חבל שהוא לא אמר לנו איזה סגול למה עלינו פעמיים לבירת הגביניות, קרית שמונה, כדי לבחור סגול ממניפת צבעים. (בקרב אוריאל נרשמה התרגשות)
הלוגו מורכב מצורות הרי הגליל (התבור) בשילוב הלחם. העננים הוסיפו אווריריות להכל.
אפשר לכתוב עוד על התוצאה אבל היא לפניכם מונחת כמו בורקס א-פילו במילוי קשקבל.
בסוף תהליך המיתוג לישי היה מבסוט וגם אנחנו, אז המשכנו לעיצוב והכנת גלופות לדפוס עבור הלחמים השונים, אריזות למאפים, כוסות ועוד. היו גם שלטי מודעות ברחבי הגליל שלא צילמנו אבל תאמינו לנו.
