02/05/2021
לחטוף מכה
כזו שפותחת את הראש
ועושה טוויסט מטורף במחשבה
ארוך, אבל שווה קריאה, עד הסוף (:
שנים נרתעתי מגולגלות
לא נראה לי מדליק בכלל (אולי חוץ מעל בקבוקי רעל ותחפושת פיראט)
כשפעם באה אלי בחורה לראיון עבודה עם חולצה של גולגלות, פסלתי אותה מראש,
ולמרות שאהבתי את הסרט "קוקו", הוא ממש עורר בי אי נוחות.
ואז הלכתי לצלם את האמן יאיר רקנטי, שעושה תמונות מפוסלות של גולגלות.
וכל הדרך שאלתי את עצמי, איך בכלל הסכמתי...?
בדרך כלל לפני שאני פוגשת מצולם אני מנקה דעות קדומות, מחשבות, נפטרת מהשיפוטיות והביקורות - קודם כל בשביל לאפשר למצולמים דף חלק ונקי ולי - את האפשרות לתת את הכי טוב שלי. להיות פתוחה, סקרנית ואולי גם ללמוד משהו חדש, על הדרך.
הפעם, לא ממש הצלחתי.
נתתי צ'אנס?
ברור!
ממקום נקי?
לא ממש. לא הצלחתי להוציא לי מהראש את המנזר ביוון, עם אוסף הגולגלות של כל הנזירים ואת כל ספינות השודדים בספרים שקראתי ובסרטים שראיתי.
יאיר פותח לי את הדלת. איש גדול, גבוה מאוד, מרשים, ולבבי.
נכנסים לסטודיו. סדר מופתי. מדפים עמוסים וגדושים בחומרי גלם ואוסף תמונות הגולגלות מסודר כמו בספריה.
יאיר עלה לארץ בגיל 21 ממקסיקו ועבר תהליך קליטה לא פשוט. לאחר שרותו הצבאי כקצין, החל לעבוד במשרד הביטחון ומשם עבר למשרד החוץ והתקדם, עד שמונה לשגריר פנמה, בוליביה וקולומביה.
זה היה מבחינתו כבוד עצום, כעולה חדש, לייצג את המדינה.
יאיר הוא אדם מעניין מאוד, חכם, מקסים ומלא סיפורים מרתקים. הוא איש של עבודה ומעשים וכשהוא פרש ממשרד החוץ הוא הרגיש שהוא חייב לעסוק במשהו, להתפתח ולצמוח.
במקסיקו הוא נדלק על האומנות המקסיקנית הצבעונית ועל השימוש בגולגלות. השורשים המקסיקניים והתרבות המקסיקנית של הציור והפיסול משכו אותו, הניעו אותו והיו מקור ההשראה לעבודתו.
השימוש בגולגלות נולד בהשראת יום המתים המקסיקני. כל נושא המוות במקסיקו נתפס בצורה שונה מתרבות השכול והריטואל היהודי – ישראלי.
ובתרבות המקסיקנית מאמינים שאדם שנפטר הלך לעולם טוב יותר והפסיק לסבול בעולם הזה.
יאיר מספר שיום המתים נחגג בראשון לנובמבר, זהו יום בו אנשים הולכים לבקר את קרוביהם בבתי הקברות, עם מאכלים שהנפטרים אהבו, מוזיקה ושירה ומבלים כל הלילה בחגיגה משפחתית ליד הקברים. יש אפילו לחם מיוחד שמלווה את הארוע וסוג מסוים של פרחים.
כל ההוויה הזו הקסימה אותו.
יאיר התחיל בעבודות קטנות, כתחביב, אבל הלך והתפתח תוך כדי עבודה ולמעשה הפך לאמן פעיל, צומח ומקורי ביותר. חומרי הגלם שלו הם תכשיטים ישנים שהוא אוסף, מקבל או קונה. כיום הוא עושה את מרבית העבודה בעצמו כולל בניית המסגרות של התמונות.
העבודות הלכו, גדלו והתפתחו.
קיבלו אין ספור תפניות.
הוא לא עוצר, הוא לומד, חוקר ומתנסה כל יום ואין שתי עבודות דומות.
על מדפים גבוהים בסטודיו מסודרות היצירות. עושר ויזואלי בלתי נתפס. פרטי פרטים קטנים. תשומת לב לכל פרט ביצירה. היצירה לא מתקיימת בגבולות הפנימיים של המסגרת, אלא המסגרת היא חלק בלתי נפרד מהיצירה. יש דו שיח ודינמיקה פנימית סוערת בין המסגרת לבין כל מה שמתחולל בתוכה. שימוש מרהיב בצבע ובשילובי חומרים וטקסטורות. כל חומר גלם עשוי לקבל טוויסט מעניין. יאיר יורד לפרטים הקטנים, משנה ומגמיש את החומרים שהוא עובד איתם.
בתוך התלהבות שלו שעות העבודה אינן מוגדרות, והרבה פעמים הוא מוצא את עצמו עובד שעות על גבי שעות בלי להרגיש את הזמן עובר, לפעמים ימים ולילות שלמים ולכן הסטודיו שלו הוא חלק מהבית שלו.
זמן העבודה על כל יצירה ארוך מאוד. עבודה שמצד אחד מעידה על תשוקה והתרגשות ומצד שני קפדנית ומדויקת.
ההתלהבות שלו מדבקת, ואני יושבת מוקפת בגולגלות, מגלה פתאום שזה לא מפריע לי ולא מרתיע אותי יותר.
זה מסקרן, ומרתק ויפה ומלהיב ומרגש ומעורר מחשבה ועשיר בפרטים ושילובי צבעים מרהיבים, ומלא בתנועה ובעיקר מלא אהבה.
אהבה למקסיקו, אהבה לתרבות רחוקה ואהובה, אהבה לאנשים ולאנושיות, אהבה לאנשים שכבר אינם, אהבה לצבע ולמשחק האין סופי בתוכו, אהבה לחומר, אהבה לתהליך, אהבה ליצירות, אהבה להסטוריה ולפולקלור.
כל הרתיעה שלי התפוגגה ונעלמה. נשארתי עם הקסם הזה.
שווה לפתוח את הראש ולצאת מהמסגרת.
מיטל כץ - מסע אל עולמם המרתק של בעלי המלאכה והיוצרים בישראל.
Meital Katz
