24/08/2026
עוד לא הרבה זמן, יסתיים לו ה 24.8 של השנה הזו, ואני אהיה בת 67+
עדיין הפלוס קטן, אבל עד ה 24.8 של השנה הבאה, אני מקווה שהוא ילך ויגדל.
ובינתיים הזדמנות נפלאה להודות לכל מי שעצר לרגע את היום שלו, חשב עלי, ושלח לי ברכה קטנה או גדולה. בפייסבוק, בווטסאפ, בשיחה, בהתעמלות סבתות בבוקר בבריכה, ואפילו למלצר שנורא השתדל אבל קצת זייף במסעדה.
הברכה הגדולה היום, והברכה הגדולה של היום, היו הנכדים כן ירבו. שנים מהם התקשרו אלי מקצה העולם ושרו לי שירי יום הולדת, ושתיים שכרגע הן קרובות במיוחד הגיעו אלי הבוקר הביתה, לבושות בגדי חמודות ( גם הן מאוד חמודות, לא רק הבגדים) עטורות בזרים על ראשיהן, ויאללה חגיגה.
הביאו לי ציורים שציירו, וגם ברכה, אפילו הביאו עוגה שכולה שוקולד עם סוכריות שאפו בבוקר יחד עם אבא, שאין טעימה ממנה. וגולת הכותרת, כפי שאתם בודאי רואים בתמונה, הביאו לי קשת יוניקורן ( שמן הסתם פעם קיבלו ממני במתנה) ואמרו לי שאני צריכה לעטר בה את ראשי לאורך כל היום ( בשלב מסוים קיבלתי הפחתה על התנהגות טובה), אז מה יכולה לעשות סבתא צוהלת ושמחה, בת 67, אם לא לנסות לתרגל צילום של סלפי, כאילו שאני בת 17, ולא בת 17+ 50 שנות ניסיון...
וכל זה בימי סוף אוגוסט, שהחמסין זה רק חלק מהכובד שבו, והנכדים ללא המסגרות הם היהלום שבכתר ( או על קצה הקרן של היוניקרן)
אז כמו שאתם מבינים ממה שכתבתי, אם קראתם עד כאן, הכי חשוב זה הפלוס....
אז שוב תודה רבה למשתתפים בשמחה, אני מקוה שלא פספסתי ועניתי לכל מי שברך, ואני מברכת את כולם בהרבה טוב, בשנה טובה, ובהרבה שמחה. תודה!
( לא חושפים תמונות של נכדים ברשת)