כאן ועכשיו

כאן ועכשיו האיש והאגדה אל-חי – קידום עסקים

פנייה לראש העיר חיים ביבס בנושא אחריות ציבורית, רווחה וזכויות הורים במציאות חדשהלכבודמר חיים ביבסראש עיריית מודיעין-מכבי...
03/04/2026

פנייה לראש העיר חיים ביבס בנושא אחריות ציבורית, רווחה וזכויות הורים במציאות חדשה

לכבוד

מר חיים ביבס

ראש עיריית מודיעין-מכבים-רעות

שלום רב,

שמי אל-חי אביקזר. אני פונה אליך היום בשמי ובשם עוד רבים, במטרה להעלות על סדר היום שיח חשוב, מורכב וכואב, שלעתים לא זוכה להבנה מספקת במערכת הציבורית והמשפטית – סוגיית הורות שנולדת מתוך קשרים מזדמנים ולא מחייבים, שאינם מוגדרים כזוגיות או גירושים.

בשיח הציבורי, רבים רגילים להתייחס אל נושאים של אחריות הורית, הסדרי ראייה, ודמי מזונות בהקשרים של משפחה, זוג נשוי או פרק ב'. אך המציאות המודרנית מורכבת בהרבה: יותר ויותר גברים ונשים מוצאים עצמם הורים לילדים שנולדו מתוך מערכת יחסים קצרה, מפגש אקראי או סטוץ מזדמן, ללא כוונה מראש להקים משפחה משותפת.

אני עצמי נקלעתי למצב כזה. הכרתי שותפה עסקית, חברת מועצה לשעבר בעירך, שהייתה ממונה על תחום איכות הסביבה. לצד השותפות העסקית, נוצר בינינו קשר מזדמן, נטול מחויבות רגשית או זוגית. כעבור זמן מה, נודע לי על הריונה – ומאותו רגע כל חיי השתנו. למרות שלא הייתה בינינו זוגיות, והקשר לא נבנה על יסודות זוגיים או משפחתיים, אני רוצה וראוי להיות שותף מלא להורות, מתוך אחריות ומחויבות לילדה שנולדה.

לצערי, במציאות המשפטית והחברתית הנוכחית, הורות במקרים כאלה נבחנת בדרך כלל רק דרך עיניים של מזונות, ולא של שותפות אמיתית. האם בוחרת, פעמים רבות, למנוע קשר בין הילד לבין ההורה השני, תוך שימוש במערכת הרווחה והחוק ככלי למאבק – במקום גישור, דיאלוג וסיוע למען טובת הילד.

הסיפור שלי אינו ייחודי. אני שומע עוד ועוד גברים (ולעתים גם נשים) שמתמודדים עם מאבק יומיומי, רק כי הם לא הגיעו להורות "המסורתית", ומערכת הרווחה והעירייה לא באמת ערוכות לתת מענה מותאם למצבים אלה. הסדרי ראייה לא ניתנים, הזכות להורות שווה לא נשקלת, וכל הדיון מתקיים סביב חובות כספיים בלבד, ללא התייחסות אמיתית לרגשות, לתרומה, ולהשפעה העתידית על הילד.

אני פונה אליך, מר ביבס, כי מדובר במצוקה אמתית בעיר שלך – עיר שבה חיה אחת השותפות העסקיות שלי לשעבר, שהייתה גם חברת מועצה ומקורבת אליך, וכיום מנהלת עסקים בצמוד לבן זוגה. בתקופת כהונתה הענקת לה אמון רב, אך ברבות הזמן בחרת לצרף חברים אחרים לסביבתך הפוליטית, ולא אותה – ייתכן גם בשל חוסר הצלחתה בניהול תחום משמעותי, ואולי בשל תובנות שצברת בדרך.

הבחירות במי לתת את המפתחות של תחומי רווחה וקהילה הן קריטיות – במיוחד כאשר לא נבחנים מספיק לעומק קווי התפר שבין תפקיד ציבורי, אינטרסים אישיים, וניהול קשרים עסקיים בסביבה קרובה. יש כאן ניגוד עניינים שמערכת העירייה והפיקוח חייבות לתת עליו את הדעת.

בימים הקרובים אנו מתארגנים למחות, בדרישה שתהיה בחינה אמיתית של שירותי הרווחה בעירך – במיוחד במצבים שבהם לא מדובר בזוגיות מסורתית, אלא במפגש מזדמן שהוביל להורות, והמערכת חייבת לאפשר לכל אחד מההורים לממש את אחריותו כלפי הילד – לא רק בחובה כלכלית, אלא גם בזכות להורות פעילה ומשפיעה.

אני פונה אליך, כראש עיר, לקחת אחריות, לבדוק את מבנה המערכת ולוודא שהיא עונה למצוקות האמתיות של תושבי העיר – כל התושבים. בסופו של דבר, יש כאן ילדה אחת, בת 6, שזקוקה לכל ההורים שלה, ושלא צריכה לגדול בצל סכסוך ומערכת חוקים מיושנת.

אני מזמין אותך לדיאלוג ומקווה שתפעל בנושא.

בברכה,

אל-חי אביקזר

03/04/2026

שמי אל-חי אביקזר, בשנת 2017, הכרתי שותפה עסקית ילידת העיר בית שאן , כיום מתגוררת במודיעין , גרושה הייתה חברת מועצה בעיר מודיעין , תחת ראש העיר המכהן ביבס.

השותפה אביה נפטר לא מזמן אמא ואחותך גרים בעיר ואחיה, נשארו בבית שאן , אחותה אישה צבעונית , נשואה לאיש עסקים בעיר.

03/04/2026

לתושבי בית שאן: סיפור על שותפות עסקית, סכסוך אישי ומאבק על הורות

תושבי בית שאן היקרים,

שמי אל-חי אביקזר, ואני מבקש לשתף אתכם בסיפור אישי-עסקי, שקשור גם לעיר שלכם.

בשנת 2017 פגשתי שותפה עסקית, ילידת בית שאן שכיום חיה במודיעין. השותפה הייתה גרושה וחברת מועצה לשעבר בעיר מודיעין. משפחתה – אמה, אחותה ואחיה – עדיין מתגוררים בבית שאן, כאשר אחותה נשואה לאיש עסקים מקומי.

הקשר בינינו היה מקצועי בלבד, עסקנו יחד בפרויקטים עסקיים, אך במקביל התפתחו בינינו גם יחסים אינטימיים מזדמנים (סקס מזדמן/סטוץ), שלא היו מחייבים או רומנטיים.

בחודש דצמבר 2018, התאבד באופן טראגי השותף העסקי שלנו. האירוע הזה השפיע קשות על שנינו, והוביל לשרשרת של קשיים אישיים ועסקיים. בעקבות המשבר, מערכת היחסים העסקית התערערה, והשותפה החלה בתביעות אישיות כלפיי וכלפי אחרים. בהמשך גיליתי כי היו בעבר קשיים כלכליים במשפחתה, ביניהם פשיטת רגל של אביה וניהול כספים שלא היה שקוף מבחינתי, דבר שפגע באמון.

לאורך הדרך הבנתי שהבנקים, ובעיקר בנק מזרחי, לא ראו עין בעין את השותפה. הסתבר לי בדיעבד שהיא ערבבה בין כספי משפחתה לכספי העסק, ללא ידיעתי, דבר שהשפיע על כל ההתנהלות העסקית והוביל לאובדן אמון מוחלט.

לאחר הפרידה העסקית והאישית, החלה שותפתי לשעבר להאשים אותי בכישלון העסקי ולתבוע אותי, אך בפועל לא זכתה בתביעותיה. כעבור מספר חודשים, נפגשנו שוב והיא סיפרה לי שהיא בהריון. ברכתי אותה, אך מאז החלה מסכת של תביעות בנושאי אבהות ומזונות.

נכון להיום, אני נמצא במאבק משפטי במטרה להיות שותף מלא בחיי בתי, אך האם מתנגדת לכך ומתמקדת בעיקר בנושא המזונות. הילדה כיום בת 6, חיה לצד בן זוגה הנוכחי של האם, ואני מנסה להיות חלק מחייה למרות כל הקשיים.

אני פונה אליכם, תושבי בית שאן, כדי להעלות למודעות את נושא השותפות העסקית והמאבק על הורות משותפת, ומבקש מכל מי שעבר חוויה דומה לפנות אליי – גברים ונשים כאחד.

בקרוב אגיע לבית שאן להפגנה מסודרת, מתוך תקווה לשנות את המציאות ולעזור לאחרים במצבי.

אל-חי אביקזר

052-5078282

02/04/2026

מה עובר בלב של ילדה קטנה בלי אבא אמיתי?

יש ילדה אחת, בת 6, שאף אחד לא יודע באמת מה עובר בלב שלה. כולם רואים ילדה מתוקה, חייכנית, לפעמים גם שובבה – אבל בפנים, היא מרגישה משהו אחר לגמרי.

היא יודעת שיש לה אבא. היא זוכרת אותו – אולי מתמונה, מחיבוק, מצחוק רחוק.

אבל יש לה חלל בלב – מקום ריק שאי אפשר למלא.

אמא שלה לא רוצה שתהיה בקשר עם האבא האמיתי. היא מעדיפה שהבן זוג החדש יהיה זה שתקרא לו "אבא", שתאהב אותו כאילו היה אביה הביולוגי.

אבל ילדה קטנה אי אפשר לרמות – היא יודעת את האמת.

הילדה הזאת נולדה לתוך מציאות מורכבת: הפעם הראשונה שראתה את אביה הביולוגי הייתה בכלל בבית החולים, בבדיקת אבהות.

האמא מלאה כעסים, עסוקה כל הזמן במריבות, תביעות ומאבקים על כסף.

גם כשהיא לוקחת את הילדה לטיפולים רגשיים, זה לא באמת מתוך דאגה – אלא עוד דרך לפגוע באבא ולהוציא ממנו עוד כסף.

והילדה מרגישה שמשתמשים בה, גם אם היא לא תמיד מבינה למה.

הרווחה? מתעלמת. לא בודקת באמת מה טוב לילדה, לא עוצרת לשאול מה קורה בלב שלה.

ובעיר מודיעין מכבים רעות, עיר מספר אחת בארץ למשפחות חד הוריות, גרושים וגרושות – ילדות כמוה נופלות בין הכיסאות. פה זה קורה כל יום, ואף אחד לא באמת רואה.

בלילה, כשהכול שקט, הילדה הזו בוכה בלב. חולמת שאבא יבוא, שיחבק אותה, שיגיד לה שהיא חשובה.

בבית הספר, כשהחברות מספרות על חוויות עם אבא – היא שותקת. כי אמא אמרה – אסור לדבר, אסור להרגיש.

לפעמים הלב שלה בוכה, לפעמים היא רק מתגעגעת.

ולפעמים – היא כבר לא יודעת למה, רק יודעת שמשהו חסר.

כל מה שהיא רוצה – זה לראות את אבא, לחבק אותו, להרגיש שיש לה מקום אמיתי בעולם.

האם לילדה בת 6 מגיע לגדול בלי אבא?

שתפו, הגיבו, אל תשאירו לב קטן כזה לבד.

תושבי מודיעין היקרים,אני משתף אתכם בחוויה אישית לא פשוטה. לאחר קשר עם אישה מהעיר, נולדה לנו ילדה. לצערי, מאז, אין ביננו ...
02/04/2026

תושבי מודיעין היקרים,

אני משתף אתכם בחוויה אישית לא פשוטה. לאחר קשר עם אישה מהעיר, נולדה לנו ילדה. לצערי, מאז, אין ביננו קשר – לא עם האם ולא עם הילדה. למרות זאת, אני מחויב על פי החוק לשלם מזונות, גם בלי שיש לי אפשרות לראות את בתי או להיות שותף בגידולה.

אני שואל אתכם בכנות:
האם לדעתכם הגיוני והוגן לשלם מזונות לילד/ה שאין לי אפשרות להכיר או לפגוש? האם מערכת החוק צריכה לחייב הורה במזונות גם כשההורה השני מסרב לאפשר הסדרי ראייה משותפת?

אני מאמין שטובת הילד צריכה להיות מעל הכל, אבל גם להורה יש זכויות בסיסיות – להיות חלק מחיי הילד/ה, לא רק לשלם.

אשמח לשמוע את דעתכם, גם של נשים וגם של גברים.
האם חוויתם מצב דומה?
האם לדעתכם צריך לשנות את החוק?

תנו תגובה, תשתפו מהניסיון שלכם, אל תתביישו. הגיע הזמן שנדבר על זה בגלוי.

שמי אל-חי אביקזר, בן 55, גרוש, אבא לשני ילדים בוגרים: בן בן 33 ובת בת 25, שניהם מנישואיי הראשונים. עברתי לא מעט בחיים – ...
02/04/2026

שמי אל-חי אביקזר, בן 55, גרוש, אבא לשני ילדים בוגרים:

בן בן 33 ובת בת 25, שניהם מנישואיי הראשונים. עברתי לא מעט בחיים – עליות, מורדות, שמחות ואתגרים, ובעיקר למדתי שלפעמים אנחנו נדרשים להילחם לא רק על עצמנו, אלא בשביל אחרים.

אני לא מגדיר את עצמי "גיבור", אבל כן – אני לוחם צדק חברתי.

זו לא קלישאה, זו דרך חיים.

במשך עשרות שנים אני נמצא בשטח: עוזר, פועל, נאבק לצד מי שקולם לא תמיד נשמע.

זה לא תמיד קל, זה לא תמיד מתגמל, אבל בסוף היום – הכוח הגדול ביותר הוא לדעת שהיית שם בשביל מישהו, שהקשבת, שחיבקת, שנתת יד גם ברגעים הכי קשים.

בשנים האחרונות אני רואה איך החברה שלנו משתנה:

אנשים מרגישים לבד, לא תמיד יש למי לפנות, לא תמיד יודעים למי להאמין וממי לבקש עזרה. יש יותר מדי רעש, יותר מדי אינטרסים, ובעיקר – פחות מדי הקשבה אמיתית.

ראיתי אבות ואימהות במאבקי משמורת, בני נוער חסרי עונים מול מערכת אטומה, קשישים שנשכחו על ידי המדינה, ומשפחות שנאבקות לשרוד בין החוקים לסעיפים הקטנים.

החלטתי שאני לא שותק.

החלטתי לעשות מעשה.

בימים אלה אני עומד לסיים מיזם חדש – מדיה חברתית בשם "כאן ועכשיו".

מדובר בפלטפורמה חברתית דינמית, אמיצה, שמטרתה לתת לכל אדם קול.

לא משנה אם אתה אבא שנאבק לראות את הילדים שלו, אימא שמרימה לבד בית, צעיר שכל המדינה מפקירה אותו, או אדם מבוגר שאיבד אמון במערכות – כאן יש לך כתובת, אוזן קשבת, גב.

החזון שלי פשוט:

יצירת קהילה אמיתית, נטולת אינטרסים, שמטרתה להחזיר את הערבות ההדדית, את האמון, את התחושה שאנחנו לא לבד.

כל אחד ואחת יכול להיות חלק – לשתף, לספר, לשמוע, להציע, לקבל כוחות.

אני מאמין שיחד אפשר לשנות מציאות, גם אם זה מתחיל מסיפור אחד קטן שנחשף, מאדם אחד שמקשיבים לו.

אני מזמין אתכם להיות חלק מהעשייה:

להצטרף למיזם, לשתף את הפוסט, לכתוב לי – כל מי שמרגיש שיש לו מה לומר, מי שזקוק לאוזן, מי שרוצה לפעול באמת.

אני כאן כדי להקשיב, לתמוך, להוביל שינוי חברתי אמיתי מהשטח – לא בכותרות, לא בסיסמאות, אלא במעשים.

אם אתם מאמינים בצדק, בשוויון, בחמלה – זה המקום שלכם.

אם אתם יודעים מה זה להרגיש שקופים, לשבור את הראש מול מערכת שלא רואה אתכם – אני כאן בשבילכם.

תרימו טלפון, כתבו הודעה, שתפו את מה שיושב לכם על הלב.

יחד, כאן ועכשיו, נבנה מציאות חדשה – שבה לכל אדם יש קול, לכל כאב יש אוזן, ולכל חלש יש מישהו שילחם בשבילו.

אל תהססו, גם אם זה מרגיש קטן.

כל שינוי גדול מתחיל בצעד אחד אמיתי.

אני מזמין אתכם – תהיו איתי, תהיו חלק.

שלכם,

אל-חי אביקזר

052-5078282

כאן ועכשיו – עושים שינוי.

02/04/2026

מה עובר בלב של ילדה קטנה בלי אבא אמיתי?

יש ילדה אחת, בת 6, שאף אחד לא יודע באמת מה עובר בלב שלה. כולם רואים ילדה מתוקה, חייכנית, לפעמים גם שובבה – אבל בפנים, היא מרגישה משהו אחר לגמרי.

היא יודעת שיש לה אבא. היא זוכרת אותו, אולי מתמונה, מחיבוק, מצחוק רחוק. אבל יש משהו אחר: היא מרגישה שחסרה לה פינה בלב. אמא שלה לא רוצה שתהיה בקשר עם האבא האמיתי. היא מעדיפה שהבן זוג החדש יהיה זה שתקרא לו אבא, שתחבק אותו, שתאהב אותו כמו את אביה הביולוגי. אבל בלב של ילדה קטנה, אי אפשר לרמות. היא יודעת.

היא שומעת בלחש, מבינה בין המילים, מרגישה את החוסר גם אם מבוגרים מנסים להסתיר.

לפעמים, אחרי יום בגן, היא יושבת בפינה ומציירת – תמיד יש שם דמות שמביטה מרחוק, לפעמים מחזיקה יד, לפעמים עומדת בצד. זה האבא שלה, זה שמותר רק לזכור ולא לפגוש.

בלילות, כשהכול שקט, היא חושבת: "אולי מחר הוא יופיע?"

אבל הוא לא מגיע.

יש ילדים שמספרים בגן על חוויות עם אבא – טיולים, חיבוק, מתנות. והיא, עם עיניים גדולות, שותקת. שומרת בסוד את הכאב, כי אמא אמרה לא לדבר.

לפעמים הלב שלה בוכה, לפעמים היא רק מתגעגעת, לפעמים היא כבר לא יודעת למה היא מתגעגעת – רק מרגישה שמשהו חסר.

ילדה קטנה, בלי אבא אמיתי, לומדת מהר מדי מה זה געגוע, מה זה חלל בלב.

וכל מה שהיא רוצה זה לחבק אותו שוב, רק רגע אחד, ולהרגיש שרואים אותה באמת.

שתפו את הפוסט וכתבו מה דעתכם – האם לדעתכם לילדה הזאת מגיע לגדול בלי אבא?

מה הייתם עושים במקומה, או במקום ההורים? כל תגובה יכולה לעשות שינוי עבור ילדים כמוה.

שותפות שהתפוצצה, שקרים, פוליטיקה – והילדה שנשארה מאחור: פוסט אישילפעמים החיים מובילים אותנו למסלול משותף עם אנשים שלרגע ...
02/04/2026

שותפות שהתפוצצה, שקרים, פוליטיקה – והילדה שנשארה מאחור: פוסט אישי

לפעמים החיים מובילים אותנו למסלול משותף עם אנשים שלרגע נדמה שהם יודעים מה זה אמון, ערכים, שקיפות. כך גם חשבתי כשנכנסתי לשותפות עסקית עם אישה שלא חייתי איתה בזוגיות אמיתית מעולם. שנה וחצי של עבודה משותפת, ניהול חברות, חלוקת זמן, השקעה, והכול – במקביל לחיים נפרדים לחלוטין. כל אחד ואחת מאיתנו חיו את עולמם, לעיתים הייתה אינטימיות מזדמנת, אבל שום דבר לא היה דומה למה שאתם מכירים כ"זוגיות".

היו לנו רגעים טובים וגם לא מעט קשיים, אבל מה שחשף הכל היה הפיצוץ הגדול בינינו. אז נחשפה בפניי מורכבות שקשה לדמיין. גיליתי שהשותפה, שכל השנים הציגה את עצמה כאשה הישרה והאמיצה, בנתה לעצמה עולם של שקרים. לא "שקר לבן" ולא הגזמה – אלא ממש קירות על קירות של חוסר אמת שנבנה שנים.

נולדתי לתוך משפחה נורמטיבית, אבל השותפה – למדה מבית שאן, המקום בו גדלה, איך להתנהל בעולם של הישרדות. אביה ז"ל עבר פשיטת רגל לא פשוטה, ובמקום להתמודד, בחרו בדרך יצירתית: העבירו את העסק על שמה של הבת, השותפה שלי, בעוד היא חיה בכלל במודיעין. כך נרשם עוסק מורשה על שמה, אבל העסק המשיך להתנהל בפועל בבית שאן על ידי אביה. היא שימשה כאשת קש, אפשרה לאב להמשיך בעסק, תוך התחמקות מהגבלות. באותה תקופה, גם אחיה פתח עסק דומה – והכול נשמר במשפחה, מתחת לפני השטח, בלי שקיפות ובלי אמון אמיתי.

בתוך כל זה, מתברר שהיא ממשיכה את הדפוס. שקרים קטנים וגדולים, העלמות מידע, מהלכים מאחורי הגב – כל מה שצריך כדי להסתיר אמת. זה לא נגמר בעסקים: כשהכל התפוצץ בינינו – נשארנו שני אנשים זרים, שילדה אחת קטנה עומדת ביניהם.

ואז מגיעה הפוליטיקה. פתאום אני מגלה שאותה שותפה קרובת משפחה של ראש העיר מודיעין, חיים ביבס, ואף גוייסה להתמודד למועצת העיר. האם ייתכן שלקשרים כאלה יש השלכות על הליכים בירוקרטיים? האם זה השפיע על אגף הרווחה בעיר, שבאופן חשוד לא מוכן אפילו לבדוק את טובת הילדה, לא בוחן לעומק, לא מאזין לי כאב ביולוגי, שמתעקש להיות חלק מחייה?

במצב הזה, אני מוצא את עצמי, אב שעדיין שואל אם הוא באמת האב – נאבק על זכותו להיות מעורב. אני לא מחפש מזונות, לא נקמה ולא כוח. רק צדק. רק את טובת הילדה. אבל כשהמערכת סגורה, כשהשקרים הופכים לכלי עבודה, וכשהפוליטיקה נכנסת פנימה – הילדה נשארת לבד.

אז אני שואל אתכם, הקוראים, מה דעתכם על כל זה?

האם הייתם סומכים על שותפה כזו?

האם זה נראה לכם הוגן?

האם אפשר לסמוך על מערכת הרווחה בעיר מודיעין כשהפוליטיקה והקשרים המשפחתיים מעורבים?

ואולי השאלה הכי חשובה – מי יגן על טובת הילדה?

מוזמנים לשתף, להגיב, להביע דעה.

שמי אל חי אביקזר – 052-5078282

שתפו ותבורכו.

מה קורה בבית המשפט למשפחה בראשון לציון – ואיפה טובת הילדה?בית המשפט למשפחה בראשון לציון ממשיך להחליט בעניינים הכי קריטיי...
02/04/2026

מה קורה בבית המשפט למשפחה בראשון לציון – ואיפה טובת הילדה?

בית המשפט למשפחה בראשון לציון ממשיך להחליט בעניינים הכי קריטיים של חיי משפחות, ילדים והורים – אבל השאלה המרכזית נותרת פתוחה: איפה טובת הילדה? האם באמת בודקים מה נכון לילדה או שמדובר במנגנון כמעט אוטומטי, שבו מזונות נפסקים מתוך נקמנות או סדר יום שמושתת על חוקים מיושנים, ולא על שיקול דעת אמיתי?

הסיפור שלפניכם לא יוצא דופן: ילדה בת 6, תושבת מודיעין, גדלה אצל אמא שנושמת עסקים ומרוויחה מעל 30 אלף שקל בחודש. לא מדובר באמא שנאבקת לשרוד, אלא באשת עסקים מצליחה המנהלת את חייה לצד בן זוג עסקי – לכאורה. בפועל, מי שמביט בחשבון הווטסאפ המשפחתי ובתמונות, רואה קשר זוגי מלא, בית משותף, בן הזוג מחזיק בילדה בחיבוק אבהי לחלוטין, ומנהלים חיי משפחה לכל דבר.

אז למה, בעצם, בית המשפט קובע מזונות לאב שנמצא בקשר ביולוגי בלבד – כאשר אין לו שום אפשרות לראות את הילדה, אין הסדרי ראייה, והאם חיה עם בן זוג שממלא את כל תפקיד האב? האם ההחלטה לגבות מהאב 1,800 ש"ח מזונות בכל חודש, מבלי לאפשר לו להיות הורה פעיל, מתאימה לרוח התקופה, לצדק, לשוויון ולמציאות הכלכלית של האם?

ומה עם הרווחה? לכאורה, התפקיד של שירותי הרווחה הוא לבדוק איך הילדה גדלה, מה מצבה הנפשי, לוודא שהילדה לא חווה ניכור הורי או מציאות משפחתית בעייתית. אבל בפועל, לא תמיד נעשית בדיקה מעמיקה, במיוחד כשמדובר בבעלי קשרים או מי שמצליח להציג את עצמו כ"חד-הורי" למרות שהמציאות אחרת.

השאלות רבות וקשות:

האם ראוי להטיל מזונות על אב שמבחינה מעשית מנושל ממעורבות בחיי הילדה?
האם יש הגיון כלכלי, מוסרי וחברתי במצב שבו האם חיה ברווחה כלכלית, עם בן זוג מסור, ועדיין זוכה למזונות כאילו היא לבד?
האם יש כאן צדק לילדה, או רק עוד מאבק בין מבוגרים – שבו טובתה נדחקת הצידה?
ולבסוף, האם אב ביולוגי צריך לוותר על הבקשה להורות משותפת רק כי ככה נוח למערכת? האם עליו להסתפק בתשלום כספי בלבד, מבלי להיות חלק אמיתי מהחיים של הילדה?

שתפו ותנו דעתכם – האם פסקי הדין של בתי המשפט למשפחה אכן משרתים את טובת הילד? האם זה הגיוני להטיל מזונות על אב ללא הסדרי ראיה? מה הייתם עושים במקומו?

נשמח לשמוע תגובות, סיפורים דומים, ולפתוח דיון אמיתי על טובת הילד במערכת המשפט בישראל.

המסע שלי במודיעין: כשהעסקים מתערבבים עם החיים, והמערכת מחליטה בשבילךמאת אל- חי אביקזר לפעמים אסון אישי הוא רק ההתחלה – כ...
02/04/2026

המסע שלי במודיעין: כשהעסקים מתערבבים עם החיים, והמערכת מחליטה בשבילך

מאת אל- חי אביקזר

לפעמים אסון אישי הוא רק ההתחלה – כשמערכת שלמה מתייצבת נגדך

פרק א': תחילת הדרך – חלום, יוזמה ונפילה

בשנת 2017 הגעתי למודיעין חדור מוטיבציה. אחרי שנים של ניסיון בתחום התחבורה הציבורית, פתחתי תחנת מוניות גדולה בקניון מודיעין. כבר מההתחלה הצבתי לעצמי מטרה: להוביל יוזמה חברתית-כלכלית שתשפר את שירותי התחבורה בעיר, עם דגש על איכות, זמינות, ורגישות לצרכי התושבים.

במסגרת הניסיון להרחיב את הפעילות, נוצר קשר עסקי עם חברת מועצה מטעם הקואליציה. שני אנשים עם נטייה ליזמות חברתית, ניסיון פוליטי ועסקי, ומחויבות לעיר. מתוך אינטרס עסקי בלבד ניסינו להניע פרויקטים משותפים, כולל קידום מיזם מוניות שירות עירוניות. הקשר היה ענייני, מקצועי, ולא חצה גבולות אישיים – עד לאירוע בודד ובלתי מתוכנן, שבו נוצר בינינו מפגש מיני חד-פעמי ("סטוץ") בתקופה של עומס רגשי ולחץ גדול.

באופן אירוני, דווקא אחרי שהמיזם נכשל, ולמרות המאמצים המרובים, לא נוצרה בינינו מערכת יחסים זוגית, רגשית או חברית. זה היה קשר עסקי שהתפוגג – האירוע החד פעמי היה חריג ולא שיקף שום מסלול של זוגיות או שותפות מעבר לעסקים.

פרק ב': טרגדיה ופירוק מערכות

ב-2018, זמן קצר לאחר כישלון המיזם וניתוק הקשר העסקי, הגיע האסון הראשון: שותף שלי להתארגנות, אדם יקר וקרוב, שם קץ לחייו. האירוע טילטל את כל עולמי, ובעיקר את העסק שבניתי בעמל רב. לא רק שנאלצתי להתמודד עם אובדן אישי קשה, אלא שהוא גרר משבר ניהולי וכלכלי – העסק החל לדעוך, קשרים ניתקו, הלקוחות התרחקו, ולצד זה גם המצב הנפשי שלי הידרדר.

בשלב הזה, כל היוזמות החברתיות והעסקיות שחלמתי עליהן נתקעו. עם שותפה עסקית שלא היה בינינו המשך, צוות מצומצם ותחושת בדידות, הייתי עסוק בעיקר בהישרדות יומיומית. דווקא אז, מבלי שידעתי, התפתחו האירועים שעתידים לרדוף אותי שנים.

פרק ג': הפתעה, הלם, והתחלה של מאבק משפטי

כמה חודשים לאחר ניתוק הקשר, מבלי שהיה בינינו קשר רגשי או זוגי – נודע לי, באופן עקיף ודרך צד שלישי, כי אותה שותפה עסקית נכנסה להריון מאותו מפגש בודד. הופתעתי, הייתי בהלם, אבל מיד נקטתי באחריות. ביקשתי לדעת פרטים, להשתתף, להבין מה קורה, אך כל פנייה – נדחתה בתוקף. האם בחרה להרחיק אותי, להסתיר ממני את התהליך, והבהירה בבירור שאין לי מקום בחייה ובחיי הילדה שטרם נולדה – לא כאב, לא כשותף, לא כמכּר.

רק סמוך ללידה, ובאופן משפטי קר, נדרשתי פתאום להופיע לבדיקת אבהות, תביעות מזונות, ושאר הליכים משפטיים. למעשה, מעולם לא התאפשר לי להיות חלק אמיתי מההחלטות, מהלידה, מגידול הילדה – הכל קרה מאחורי גבי.

פרק ד': מסכת תביעות, השמצות וניכור הורי

מאותו רגע התחיל מסע ייסורים שאינו נגמר: כל ניסיון שלי להיות שותף בחינוך או אפילו לקחת אחריות מינימלית כושל מראש. נפתחו נגדי תלונות שווא, תביעות על מזונות, פניות למשטרה על "הטרדות" שלטענת האם התרחשו – למרות שכל מעשי היו בגדר ניסיון לתקשר ולבקש להיות אבא נוכח.

כל בקשה למפגש עם הילדה הפכה לקרב. נקבעו לי מפגשים במרכז קשר – מקום שמעצם טבעו נועד להפריד בין הורים לילדיהם, להציג את האב כאיום או כסכנה. בכל פעם הילדה "סירבה" להיפגש (בעידוד האם לפי הערכתי), והמערכת עצמה עודדה את הנתק: דיווחים סלקטיביים של עובדות סוציאליות, חוות דעת מגמתיות, התעלמות מהמצב הרגשי שלי ומהרצון שלי לייצר קשר משמעותי.

האם, לכל אורך הדרך, הציגה את עצמה כ"אם חד הורית" בפני הרשויות, קיבלה מענקים ותמיכות, תוך הסתרה מכוונת של זוגיות קבועה חדשה. לא הייתה שום שקיפות, ושום רצון אמיתי להכיר בנוכחותי.

פרק ה': מערכת משוחדת? תחושת ניגוד עניינים בעיר מודיעין

מה שהחמיר את המצב הייתה התחושה – שמקבלת חיזוק מגורמים אחרים בעיר – שהרווחה ומערכות העירייה מעדיפות צד אחד. שמעתי על קשרי משפחה בין האם לדמויות בכירות במערכת העירונית, על מעורבות פוליטית שמובילה ליחס מוטה בבירור, על עיוותים וסלקטיביות בתגובות הרווחה.

ניסיתי לערער, לפנות לעזרה, לפנות לגורמים מחוץ לעיר – ללא הועיל. תחושת חוסר האונים, והידיעה שמערכת שלמה מגויסת להרחיק אותי מהילדה שלי, הפכו לבלתי נסבלות.

פרק ו': לקחי המסע – ומסר לעיר ולמערכת

היום, אחרי שנים של מאבק מתיש, אחרי שיקום אישי, טיפולים ונסיונות להחזיר לעצמי את תחושת הערך והמשמעות, אני בוחר לא לשתוק. בוחר להילחם לא רק עבור עצמי – אלא עבור כל אותם הורים שמוצאים את עצמם מנושלים מילדיהם רק כי "לא מסתדרים" עם האמא, או כי מישהו בעירייה מחליט עבורם.

הסיפור האישי שלי הוא רק דוגמה. אני בטוח שיש עוד עשרות, אולי מאות, מקרים כאלה בעיר מודיעין – שבהם מערכת הרווחה, אולי מתוך שיקול דעת מוטעה, אולי מתוך לחצים, אולי מתוך ניגוד עניינים, פועלת נגד ההורה הלא נכון.

לא מוותרים – נלחמים על הזכות להיות הורה ועל עתיד ילדינו!

אל-חי אביקזר

052-5078282

בפוסט הבא – אחשוף מסמכים, החלטות, ותיעוד מהמערכת – כדי להבהיר לכולם: הגיע הזמן לשקיפות, צדק, ואחריות בעיר מודיעין.

אשמח לכל שיתוף, תגובה, או סיפור דומה – כי מגיע לנו צדק, ולילדים שלנו מגיע הורה נוסף בחיים.

Address

יגאל אלון 98
Tel Aviv

Website

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when כאן ועכשיו posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Share